החלטה בתיק ע"מ 2244/09

כתב האישום מייחס לעורר ארבע עבירות, שעניינן חברות ופעילות בארגון הכותלה אלאיסלמיה באוניברסיטת בית לחם, ונשיאת משרה בארגון זה.

הערר לפניי מופנה כלפי החלטת בית משפט קמא להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

טענות ההגנה מכוונות הן כלפי קיומן של ראיות לכאורה והן כלפי קיומה של עילת מעצר. בכל הנוגע לראיות לכאורה, אף שלא הייתה מחלוקת בסופו של דבר על כך שהעדויות המפלילות מתייחסות לעורר, נטען כי המדובר בעדויות המתייחסות לשנת 2007. נטען כי פעילות זו לא נמשכה, עקב האיסור על פעילות ארגון הכותלה אלאיסלמיה שהטילה הרשות הפלסטינית. בנוסף, הפנתה ההגנה לכך ששני שותפים לכאוריים של העורר, טאהר דיריה ונור אלדין דנון, שוחררו לאחרונה ממעצר, ואין הצדקה להבדל בינו לבינם.

התביעה הצבאית ביקשה לדחות את הערר וציינה כי העבירות בהן מדובר מקימות עילת מעצר של מסוכנות המצדיקה מעצר עד תום ההליכים המשפטיים. התביעה הוסיפה כי העורר היה בעל משרה בארגון, דבר המחזק את המסוכנות. בכל הנוגע לשותפיו של העורר, מסרה התביעה בהודעה משלימה כי עניינם של שניים אלה שונה מזה של העורר כיוון שהללו נשפטו בשנת 2007 על עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. טאהר דיריה נעצר אמנם יחד עם העורר לאחרונה, אולם כתב האישום הנוכחי בעניינו מייחס לו עבירה של ביצוע שירות בלבד.

ראיות לכאורה

העורר מופלל בעדויותיהם של שניים: ג'האד עודה וטאהר דיריה. שניהם מייחסים לו פעילות במהלך השנים 2006-2007.

ג'האד עודה מזכיר כי העורר היה פעיל של הכותלה אלאיסלמיה באוניברסיטה, וכי יצא יחד עמו באביב 2007 לאיסוף תרומות בחברון במסגרת ארגון הכותלה.

עבדאללה בריג'יה מציין כי העורר היה במג'לס א-שורא של ארגון הכותלה באוניברסיטה במהלך שנת 2007, וכי במחצית 2007 אמר העורר לפעילי הכותלה לצאת לאיסוף תרומות לצורך מימון פעילות הכותלה. עוד הוסיף כי העורר יצא יחד איתו ועם ג'יהאד עודה ואחרים לפעילות זו.

למעשה, אף ההגנה לא חלקה על כך שקיימות ראיות לכאורה להוכחת פרטי האישום ככל שהם נוגעים לשנת 2007. ההגנה טענה כי מאז שנה זו לא נטל העורר חלק בכל פעילות, שכן זו נפסקה. בין היתר, מפנה ההגנה לאמרתו של עבדאללה בריג'יה בה אמר כי לאחר שנת 2007 לא הייתה שום פעילות לארגון הכותלה אלאיסלמיה באוניברסיטה מפני שהיו לדבריו "מעצרים מטעם הרשות וכוחות הכיבוש".

בנקודה זו מן הראוי לדייק - גם עבדאללה בריג'יה לא אמר כי העורר הפסיק את חברותו בארגון, או כי הארגון הפסיק לפעול באופן מוחלט, אלא כל שנטען הוא כי הפעילות של הארגון בתוך האוניברסיטה נפסקה.

בהתאם להלכת קוואסמה (עד"י איו"ש 56/00), חזקה כי אדם ממשיך בחברותו בהתאחדות בלתי מותרת בזמן שלאחר גיוסו לאותו ארגון, אלא אם כן ישנה הוכחה כי הפסיק את חברותו. חלוף זמן ללא פעילות יכול להוות אינדיקציה להפסקת החברות אך הדבר תלוי במשך התקופה ובנסיבות נוספות, כמו למשל שינוי באורחות החיים.

העורר שלפניי נמצא עדיין באוניברסיטה. הוא לא החל בחיים חדשים או שונים במהותם מאלו שניהל קודם לכן, שהיו יכולים להצביע על הפסקת חברותו בארגון. כמו כן, העורר הכחיש כל קשר לארגון, ולא טען כי הפסיק את פעילותו או חברותו בארגון זה.

לנוכח חזית הכפירה הרחבה, חלוף הזמן המועט מהמועד בו ידועה פעילותו האחרונה של העורר, העדר שינוי כלשהו באורחות החיים שיכול ללמד על הפסקת חברות בארגון, המסקנה הינה כי העורר עדיין חבר בארגון.

מעמדו בארגון, והעובדה כי החזקה שהוא המשיך בחברותו בארגון עד ליום מעצרו לא נסתרת ברמה הלכאורית, מלמדים על המסוכנות הנובעת ממנו.

עילת מעצר

ההגנה טענה כי מן הראוי להשוות את עניינו של העורר לעניינם של שניים אחרים, המוזכרים אף הם בידי אותם שני מפלילים, ומעמדם בארגון זהה לזה של העורר. נטען, כאמור, כי השניים האחרים אינם עצורים.

מבדיקתה של התביעה עולה כי טאהר דיריה ונור אלדין דנון הועמדו לדין בשנת 2007 בגין חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. אין ראיה כלשהי הקושרת אותם לפעילות לאחר שריצו את עונשם.

טאהר דיריה אמנם נעצר לאחרונה, אולם חקירתו הניבה כתב אישום הכולל עבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת - מעשה שהיה מינורי כשלעצמו - ועל כן החליט בית המשפט להורות על שחרורו. לא יוחסו לו עבירות נוספות מעבר לכך.

דומני כי בכך טמון ההבדל בין העורר לבין אותם שניים אחרים. יש לראות בתקופת המאסר אותה ריצו, בהיעדר ראיה לסתור, כמנתקת את פעילותם. לולא כן, היתה בידי התביעה האפשרות להעמיד לדין על סמך אותה תשתית ראייתית כל אדם ששוחרר ממאסר אותו ריצה בגין עבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, בטענה כי החברות לא נפסקה.